שטיינברגר נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.תיק זה עניינו תאונת דרכים אשר אירעה בכביש העולה מנשר אל העיר חיפה בתאריך 6/12/09. גרסאות המעורבים בתאונה סותרות. בעוד שהתובע טוען כי אותת בכוונה לעצור בנקודת תצפית המצויה בימין הדרך ואז פגע בו רכב הנתבעת 2, טוענת הנתבעת 2 כי התובע דווקא ניסה לצאת מן החניה בימין הדרך ולהשתלב אל תוך נתיב הנסיעה הימני בכביש, אך עשה זאת במפתיע ועל כן פגעה בו.

2.התובע והנתבעת 2 העידו בפניי.

עוד העידה גם אשת התובע, אשר הגיעה למקום התאונה דקות לאחר מכן.

כמו כן, הוגשו לעיני מסמכים שונים ובהם העתק תיק המשטרה במסגרתו נחקרה התאונה. תיק זה כולל את עדויות הנהגים המעורבים וכן עדויות שני הנוסעים ברכב התובע, אך אלו לא העידו בפניי.

אחר שעיינתי באלה, אני מקבלת את גרסת התובע, כלשונה, ודוחה את גרסת הנתבעת 2 וזאת מן הטעמים אשר יבוארו להלן.

3.ראשית, גרסת התובע. גרסה זו, נטענה באופן עקבי בכתב התביעה ולאורך מהלך עדות התובע. מדברי התובע עולה כי אותת ימינה, שעה שהחל להיכנס לחניה, ואז, הגיעה הנתבעת 2 ופגעה בו מאחור באופן שרכבו הועף לפנים. התובע סובב את ההגה ימינה, על מנת שלא לפגוע ברכב שעמד לפניו. כתוצאה מכך, פגע רכבו במדרכה וגלגל ימני קדמי התפוצץ. התובע טען כי לא שמע חריקת בלמים מכיוון רכב הנתבעת, טרם ההתנגשות ועל כן הסיק כי זו כלל לא הבחינה בו טרם ההתנגשות.

אשת התובע העידה כי כאשר הגיעה למקום התאונה, מצאה את הרכב כשהוא על המדרכה בזוית ימינה.

עיון בתיק המשטרה מעלה כי רכב התובע נצפה על ידי השוטר שהגיע למקום, כאשר הוא במיקום התואם את גרסת התובע. כמו כן, עדויות שני הנוסעים עימו תומכות גם הן, בגרסת התובע במלואה.

4.כעת לגרסת הנתבעת 2. גרסה זו שונה מגרסת התובע. לדבריה, נסעה בנתיב הימני מבין שניים, כאשר לפתע, יצא התובע מתוך מפרץ החניה מימין ואז התנגשה בו. הנתבעת 2 טענה, במספר מקומות בעדותה, כי הופתעה לראות את רכב התובעים יוצא מהחניה. לדבריה, לחצה על הבלם, בתגובה (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 5 ו- 7) והיא אינה יודעת להסביר מדוע לא שמע זאת התובע. הנתבעת 2 התקשתה להסביר כיצד זה, אם כטענתה, יצא רכב התובע במפתיע מן המפרץ שבימין הדרך, הוא נמצא, לאחר התאונה, על המדרכה בימין, כאשר פניו קדימה וימינה.

5.גרסת התובע מתיישבת עם עדויות נוסעיו ובמיוחד עם העובדה שפני הרכב נמצאו, לאחר התאונה, כאשר הם קדימה וימינה. עניין זה מתיישב, לטעמי, אך ורק עם סיטואציה שבה התובע ביקש להיכנס לחנות את רכבו ואז פגעה בו הנתבעת 2 באופן שהדפה אותו קדימה וימינה, לעבר המדרכה. מיקום הרכב וכן מיקום הנזקים בו אינם מתיישבים עם טענת הנתבעת 2 כי רכב התובע יצא מתוך החניה תוך השתלבות לנתיב שמשמאל, שכן במצב דברים זה, הייתי מצפה למצוא את הרכב בחלקו השמאלי של הכביש, או לכל הפחות לא על המדרכה מצד ימין.

6.לאור האמור, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבעת 2.

בשולי הדברים אציין כי טענת הנתבעות כי סגירת תיק המשטרה יש בה כדי להצביע על העדר אשם מצד הנתבעת 2, אינה מקובלת עלי. ראשית, לא הובהר הטעם לסגירת התיק. שנית, ברי כי דרישת הראיות במשפט הפלילי שונה היא מזו הנדרשת במשפט האזרחי ואין לגזור גזירה כלשהי מן ההחלטה לסגירת התיק בהליך הפלילי לעניין ההליך האזרחי הנדון בפניי.

7.אשר לנזקים –

התובע עתר בתביעתו לקבלת סך של 904 ₪ בגין השתתפות עצמית לנזק, סך של 854 ₪ בגין השתתפות לירידת ערך וסך של 1,398 ₪ בגין שירות רכב חליפי.

הנתבעות התנגדו לדרישה לתשלום בגין רכב חילופי, בטענה כי הרכב החלופי ניתן לתובע על ידי המוסך, דבר שאסור על פי חוק.

לטעמי, אין אני נדרשת במקרה זה לבחון לעומק את סוגיית חוקיות התנהלות המוסך, שכן הוכח כי לתובע נגרם נזק, באחריות הנתבעת 2, ומאחר שלתובע לא היה כיסוי ביטוחי עבור רכב חלופי, הרי שנדרש להוציא מכספו לצורך כך. בנסיבות אלה, ברי כי על הנתבעות לשאת בעלויות הרכב החלופי. לא הוכח כי עלויות הרכב החילופי חורגות מן המקובל ועל כן, אני מקבלת את התביעה באשר לכך.

התובע טען, במהלך הדיון, כי נוסף על הנזקים המופיעים בדו"ח השמאי, נגרם לו גם נזק למחוג הדלק, אולם הודה כי השמאי אמר לו כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי המדובר בתוצר של התאונה. כמו כן, טען כי כתוצאה מן התאונה ניזוק המחשב הנייד שלו, אולם גם באשר לכך, זולת הצגת חשבונית התיקון, לא הוצגה כל ראיה הקושרת את הנזק למחשב לאירוע התאונה. משכך, אין מנוס מדחיית טענות התובע באשר לשני אלו.

8.לפיכך, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,156 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, סך של 500 ₪ בגין הוצאות התובע.